בית המשפט העליון של ארה"ב דחה את הבקשה להחיות את הסדר 'הפטור מעונש מוות' של מתכנן פיגועי 11 בספטמבר ח'אלד שייח' מוחמד

וושינגטון

בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב דחה ב-19 בחודש (שעון מקומי) את בקשת הערעור להחיות את הסדר הטיעון של "הפטור מעונש מוות" של ח'אלד שייח' מוחמד (Khalid Shaikh Mohammad), שהואשם כמתכנן פיגועי 11 בספטמבר. ברשימת ההחלטות שפרסם באותו יום דחה בית המשפט הן את בקשת הערעור שהגישו במשותף מוחמד ומוסטפא אחמד אדם אל-הווסאווי (26-13) והן את בקשת הערעור שהגיש בנפרד וליד בן עטאש (25-1335). בכך נותר בעינו באופן סופי פסק הדין של בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה, שקבע כי לויד אוסטין, שר ההגנה דאז, פעל כדין כשביטל באוגוסט 2024 את ההסדר שחתמה הרשות המכנסת של הוועדות הצבאיות עם שלושת הנאשמים. משפטם בוועדה הצבאית בגואנטנמו יימשך במצב שבו התביעה רשאית לבקש עונש מוות.

בית המשפט העליון דחה יחד את בקשות הערעור של מוחמד ואל-הווסאווי ושל בן עטאש

שני התיקים הופיעו זה לצד זה בסעיף "דחיית בקשות לרשות ערעור (CERTIORARI DENIED)" ברשימת ההחלטות של בית המשפט העליון מ-19 באוקטובר. ברשומת תיק מוחמד הופיע הנוסח "The petition for a writ of certiorari is denied(הבקשה לרשות ערעור נדחית)", לצד הערה: "Justice Kavanaugh took no part in the consideration or decision of this petition(השופט קבאנו לא השתתף בדיון בבקשה זו ובהכרעה בה)". בתיק בן עטאש אין הערה כזו. בית המשפט לא נימק את הדחייה. ברשומות שני התיקים אין ציון לדעת מיעוט.

השופט קבאנו לא השתתף גם ב-29 ביוני, כשבית המשפט העליון קיבל את בקשת צד מוחמד להגיש חלק מהנספחים בחסיון. ברשומות התיק לא צוינה הסיבה לאי-השתתפותו.

מועד הדיון בשתי הבקשות נדחה פעמיים. לפי רשומות התיק, שני התיקים שובצו לישיבה סגורה ב-28 בספטמבר והמועד שונה, שובצו שוב לישיבה ב-9 באוקטובר ונדחו שוב. שני התיקים שובצו מחדש לישיבה ב-16 באוקטובר, וב-19 בחודש דחה בית המשפט את בקשות הערעור.

בא כוחם של מוחמד ואל-הווסאווי הוא עו"ד מישל פרדיס (Michel Paradis) ממשרד Steptoe. את בן עטאש מייצג עו"ד שיאו וואנג (Xiao Wang) מהקליניקה לליטיגציה בבית המשפט העליון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה. מצד הממשל הגיש את כתב התשובה ד. ג'ון סאואר, הסוליסיטור ג'נרל במשרד המשפטים.

ההסדר כלל הודאה בכל האישומים בתמורה לוויתור על בקשת עונש מוות

לפי פסק הדין של בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה, בפיגועי 11 בספטמבר "נהרגו 2,976 בני אדם (killed 2,976 people)". לפי בקשת הערעור של מוחמד ואל-הווסאווי, השניים נתפסו במרץ 2003 והוחזקו כשלוש שנים וחצי במתקנים חשאיים של סוכנות הביון המרכזית (CIA), מנותקים מהעולם החיצון. הם הועברו לגואנטנמו בספטמבר 2006, וב-5 ביוני 2008 עברו הליך של הקראת כתב אישום בוועדה הצבאית.

את המשא ומתן על ההסדר פתח הממשל במרץ 2022. בבקשת בן עטאש נאמר כי המשא ומתן נמשך "27 חודשים". שלושת הנאשמים חתמו ב-29 וב-30 ביולי 2024 על ההסדר ועל הצהרת עובדות שבה הודו במעשי העבירה. הרשות המכנסת של הוועדות הצבאיות, תת-אלוף (מיל') בצבא היבשה סוזן אסקלייר, אישרה את ההסדר ב-31 ביולי.

לפי פסק הדין של בית המשפט לערעורים, הנאשמים הסכימו להודות ב"כל האישומים והפרטים (all charges and specifications)". בתמורה הסכים הממשל שלא לבקש עונש מוות. הנאשמים הסכימו להשיב בדיון פומבי לגזירת הדין לשאלות של בני משפחות הקורבנות, לוותר על כל הבקשות שניתן לוותר עליהן ולמשוך בקשות תלויות ועומדות. הם ויתרו גם על הערעור המועבר אוטומטית לבית המשפט לביקורת של הוועדות הצבאיות. נקבע כי את העונש יקבעו חברי הוועדה הצבאית, שתפקידם דומה לחבר מושבעים.

בבקשת בן עטאש נאמר כי בהסדר נכללו גם סעיפים שלפיהם הנאשמים לא יפיקו רווח כספי או חומרי מהעבירות, לא יצטרפו לתביעות פיצויים נגד ארה"ב ולא יתמכו במעשי איבה נגד ארה"ב. הנאשם הנוסף באותו תיק, עלי עבד אל-עזיז עלי (אל-בלוצ'י), לא חתם על הסדר.

שר ההגנה דאז אוסטין הורה על ביטול ההסדר יומיים לאחר אישורו

לויד אוסטין, שר ההגנה דאז, ביטל את ההסדר ב-2 באוגוסט 2024 במזכר ששלח לרשות המכנסת אסקלייר. במזכר, שצוטט בפסק הדין של בית המשפט לערעורים, כתב אוסטין כי "in light of the significance of the decision to enter into pre-trial agreements(לנוכח חשיבותה של ההחלטה להתקשר בהסדרים לפני משפט)", "responsibility for such a decision should rest with me as the superior convening authority(האחריות להחלטה כזו צריכה להיות מוטלת עליי, כרשות המכנסת העליונה)". אוסטין נטל בחזרה את סמכות ההתקשרות בהסדרים שהעביר לרשות המכנסת וביטל את ההסדר.

השאלה שבמחלוקת הייתה העיתוי. סעיף 705(d)(4)(B) לכללי הדיון של הוועדות הצבאיות (R.M.C.) קובע כי הרשות המכנסת רשאית לסגת מהסדר "בכל עת לפני שהנאשם מתחיל לקיים את ההבטחות הכלולות בהסדר (at any time before the accused begins performance of promises contained in the agreement)". צד הנאשמים טען כי החתימה על הצהרת העובדות, ההסכמה למזכרים המשלימים (Letterhead Memoranda) וההימנעות מחקירת עדים בדיון ב-1 באוגוסט היו כולן תחילת קיום. הממשל השיב כי בעת הביטול הקיום טרם החל.

לפי כתב התשובה של משרד המשפטים, חוק הוועדות הצבאיות (10 U.S.C. 948h) מגדיר את הרשות המכנסת כ"שר ההגנה או קצין או פקיד של ארצות הברית ששר ההגנה מינה לשם כך". סעיף 949a(a) לאותו חוק מקנה לשר ההגנה סמכות רחבה לקבוע את ההליכים שלפני המשפט, במהלכו ולאחריו. בהערת שוליים בכתב התשובה צוין כי השר הנוכחי משתמש גם בתואר "שר המלחמה (Secretary of War)".

שופט הוועדה הצבאית ובית המשפט לביקורת קבעו כי הביטול נעשה באיחור

שופט הוועדה הצבאית, המקבילה לערכאה הראשונה, אלוף-משנה בחיל האוויר מתיו מקול, פסק ב-6 בנובמבר 2024 לטובת צד הנאשמים. בהחלטתו כתב מקול כי לא מצא בסיס חוקי שמאפשר לשר ההגנה "לבטל (withdraw)" את סמכותה של הרשות המכנסת אסקלייר. מקול קבע כי גם אם הייתה לשר סמכות כזו, "the Secretary's new power would only be effective prospectively, not retroactively(הסמכות החדשה של השר תהיה בתוקף רק מכאן ולהבא, ולא למפרע)".

מקול קבע כי "Mr. Mohammad, Mr. bin 'Attash, and Mr. Hawsawi all began performance(מר מוחמד, מר בן עטאש ומר הווסאווי כולם החלו בקיום)". ההחלטה הסיקה כי "the three PTAs remain valid and are enforceable(שלושת ההסדרים נותרו תקפים וניתנים לאכיפה)", ונאמר בה כי ייקבע מועד לדיון בהליך ההודאה באשמה.

בית המשפט לביקורת של הוועדות הצבאיות (CMCR) אישר ב-30 בדצמבר 2024 את החלטתו של מקול. בחוות הדעת של פרופ' ולאדק נאמר כי בית המשפט לביקורת אישר את ההחלטה פה אחד. הממשל עתר לבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה לצו מנדמוס (mandamus). בית המשפט לערעורים עיכב באופן זמני את ההליכים בערכאה הנמוכה ב-9 בינואר 2025, ושמע טיעונים בעל פה ב-28 באותו חודש.

בית המשפט הפדרלי לערעורים קבע ברוב של 2 נגד 1 כי ביטול ההסדר בידי שר ההגנה היה כדין

בית המשפט לערעורים קיבל את עתירת הממשל ב-11 ביולי 2025. את דעת הרוב כתבו במשותף השופטים מילט וראו, והשופט וילקינס כתב דעה מסכימה בחלקה וחולקת בחלקה. דעת הרוב קבעה כי חוק הוועדות הצבאיות מגדיר את שר ההגנה כ"רשות המכנסת העליונה (the superior convening authority)". דעת הרוב קבעה כי "The Secretary's power to delegate his convening authority in part necessarily includes the power to withdraw a delegation in part(סמכות השר להאציל חלק מסמכות הכינוס שלו כוללת בהכרח את הסמכות לבטל חלק מההאצלה)".

דעת הרוב דחתה אחת לאחת את ראיות הקיום שהציג צד הנאשמים. נקבע כי ההבטחה שלא לחקור עדים "אינה מופיעה בשום מקום בנוסח ההסדרים (appears nowhere in the agreements' text)". לגבי הותרת הבקשות על כנן נקבע כי "silent inaction is not performance of that promise(אי-עשייה שותקת אינה קיום של אותה הבטחה)". נקבע כי הצהרת העובדות נחתמה לפני שההסדר נכרת, ולכן אינה יכולה לשמש בסיס לקיום. בית המשפט לערעורים ביטל את החלטתו של מקול מ-6 בנובמבר 2024 ואסר על הוועדה הצבאית לקיים דיון בהודאה באשמה לפי ההסדרים שבוטלו. דעת הרוב קבעה כי ההעמדה לדין צריכה להתנהל "לפי שיקול דעתו הטוב ביותר של שר ההגנה (according to the Secretary's best judgment)".

השופט וילקינס כתב בדעת המיעוט: "The accused clearly and indisputably began performance of at least three of the many promises they made(הנאשמים החלו בבירור ובאופן שאינו שנוי במחלוקת לקיים לפחות שלוש מתוך ההבטחות הרבות שנתנו)". וילקינס כתב גם: "The government has not come within a country mile of proving clearly and indisputably that the Military Judge erred(הממשל לא התקרב אפילו להוכחה ברורה ושאינה שנויה במחלוקת שהשופט הצבאי טעה)".

לפי התביעה בוועדות הצבאיות, בית המשפט לערעורים קבע כי צו העיכוב בערכאה הנמוכה יוסר כעבור 21 יום, ופסק הדין נכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 2025, עם תום העיכוב.